מצאתי את עצמי עוסקת במקומה של הסליחה בחיינו . בין כסה לעשור לפני יום הכיפורים

חילוניים כדתיים עוסקים בנושא. 

מדוע ילדים אומרים סליחה וממשיכים בשלהם, מדוע לאחרים כל כך קשה לבקש סליחה.

מה יש במילה ובמשמעותה בחיינו בכלל, נכון שזו שאלה פילוסופית

ובכל זאת במצבים רבים לסלוח לעצמנו או לסלוח לאחרים משחררים בתוכנו משהו הרבה יותר עמוק.

זה להשאיר מאחור את הרצון להכאיב לעצמנו או לאחרים על משהו שהיה , על משהו מהעבר

בדרך כלל התחושה של פגיעה באגו שלנו מקשה עלינו לסלוח, מאידך הכעסים, האשמה , הפחד והחשש מלחוות בעתיד פגיעה מנהלים אותנו לרוב בצורה לא מודעת

ויוצרת קשיים בחיינו בתחומים רבים.

תהליך הסליחה עובר מהידיעה שאנחנו צריכים לסלוח למקום של רצון לסלוח לסליחה עצמה

היכולת לסלוח לעצמנו ולאחרים מזככת אותנו , מאפשרת התחלה חדשה

בימים אלה מצאתי בפירסומים שונים משפטים שיכולים לשמש את כולנו

"כל אחד והסליחה שלו העיקר שהיא באה מכוונה אמיתית"

"הסליחה נותנת כוח... לפתוח דף חדש"

" הלוואי ויכולתי לחזור לעבר ולא לפגוע או להיפגע..."

אז אני סולחת לעצמי שאיפשרתי לעצמי להיפגע, ומבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו מבלי שהתכוונתי לכך, וכמו כן אני  מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו במתכוון ובמבט לאחור אני מבינה שזה לא היה שווה.